כשאיבחנו לי את הקרוהאן דיברו איתי על טיפולים תרופתיים, על דרכי הטיפול במקרה של סיבוך. שלחו אותי לקרוא ועל הדרך אמרו לשנות תזונה. 
הלכתי לדיאטנית שנתנה תפריט. תורידי X תפסיקי לצרוך Y ותתחילי לקחת ויטמינים ותבואי למעקב. 

תוך חצי שנה המצב רק התדרדר. החלפתי דיאטנית. הורידה עוד X והחליפה את Y במשהו אחר. 

המצב התדרדר. ממזון מוצק למזון תרופתי מסוג X  שהיה בטעם בלתי נסבל. רק שלא נאמר לי שיש גם לו המון אופציות צריכה. 

הגעתי לדניאלה קאופמן. מיואשת. בוכה. רעבה. מתוסכלת. בטוחה שהמצב כבר לא יישתפר. 

דניאלה לא שאלה כלום על הקרוהאן בהתחלה! 

היא שאלה על החיים שלי. הרגלים, עבודה, תחביבים, מצב משפחתי אבל לא סטטוס אלא מה באמת קורה בבית. עם מה אני מתמודדת מעבר למה שקורה בקיבה שלי. היא הסבירה לי שהקרוהאן הזה הוא לא באמת בבטן.  

אמרתי שאין לי כסף/זמן/כוחות להתחיל לטיפולים אלטרנטיביים או לסדנאות מודעות או למפגשי מדיטציות.  

היא חייכה. אמרה תוציאי את הנייד ותתחילי להוריד אפליקציות…… 

הכל עכשיו אצלי. בלחיצות כפתורים. בזמן שאני כן מצליחה לייצר לזה. באפס עלות. 

היא סיפרה לי על העולם שלה. על ההתמודדות שלה עם המחלה הזאת ועם החיים. על המשברים שלה, על כל הברכות הנוספות שקיבלה בנוסף לברכת הקרוהאן.  

היא דייקה את הטיפול כולו בגוף שלי ועל הדרך גם בנפש.
יצאתי מהפגישה הראשונה עם רשימת קניות באורך הגלות של מוצרים ספציפיים, באיזה סופר לחפש אותם ועל איזה מדף.  

אפילו הויטמינים שלקחתי עד אז לא היו הנכונים לי. לא כל מולטי ויטמין הוא מה שאני צריכה. מה שנכון לאחת לא נכון לאחרת. ורק מישהו מאוד מקצועי יכול להסביר מה ההבדל בין הסוגים ולמה זה לא וזה כן.  
המזון שצרכתי בהמלצת דיאטניות קודמות  לא היה מותאם לי והשיפור במחלה אבל יותר מזה- השינוי האנרגטי מלהתחיל לצרוך מזון נכון יותר הוא הבדל של שמיים וארץ ומיידי.  

במפגשים שאחרי למדתי שמכל אבקת מזון אפשר לעשות מטעמים. שעולם האוכל הלא מוצק עשיר באופציות מכל סוג. והמשחק הזה הוא שינוי כל כך משמעותי. 

דניאלה היא ממש לא רק דיאטנית. היא חולשת על כל האדם שניצב מולה. היא קוראת את אופי המטופל אורח החיים שלו היכולות שלו ומה שהוא באמת צריך כרגע ולא רק מה המזון שהוא צריך לצרוך. 

היא עושה את עבודתה עם חיוך. עם סבלנות אין קץ. עם רצון אמיתי ליצור שינוי בתפיסה של מחלות מעיים אצל מטופליה. היא נתנה לי תקווה והחזירה לי את החיוך. 
היא מלמדת אותי מאז בכל מפגש איך המטבח הוא לא אוייב של חולה. הוא כלי שאפשר באפס ידע קולינרי עדיין לעשות בו הכל במינימום זמן ומאמץ.  

הגעתי לדניאלה והפסקתי לחפש תשובות. יש לה כמעט את כולן……. 

מיכל ה. הרצליה